קורות חיים
בנם של דינה וירון. נולד ביום כ' באלול תשס"ד (6.9.2004) בעיר גבעת שמואל. אח לנדב, אביב ואלה.
אופיר גדל והתחנך בגבעת שמואל. בן מסור להוריו ואח אוהב לשלושת אחיו. למד בבית הספר היסודי על-שם יגאל אלון בעיר והמשיך את לימודיו בתיכון "גבעת שמואל". היה חניך בתנועת הנוער המקומית "קריית אלון", ובילה בה עם חבריו חלק ניכר משעות הפנאי.
ילד ונער חכם ופעלתן, מצחיק ושופע הומור. ניחן בשמחת חיים ובמרץ בלתי נדלה. מנהיג אמיתי ומגנט של אנשים, שסחף את הסובבים אותו בחיוכו הרחב, בצחוקו המתגלגל ובחיוניות שקרנה ממנו. היה אוהב אדם ואהוב על כולם. חבר נהדר, שידע להיות אוזן קשבת וכתף לבכות עליה, ידע לחבק מכל הלב, לתת מעצמו לרבים, ובכל אחד להשאיר משהו ממנו. כתבו עליו חבריו: "אופיר הוא שמחה, אור, אנרגיות בלי סוף. תנסו לדמיין אדם שמספיק שהוא עומד לידכם, ואתם מחייכים. משהו באוויר קליל ונכון יותר. לא כי הוא עושה משהו, פשוט כי הוא שם".
בשעות הפנאי הרבה לשחק כדורגל ואהב לצפות במשחקים, בין היתר עקב באדיקות אחר משחקי קבוצת ברצלונה שאהד.
אופיר אהב מוזיקה, נהנה לרקוד, התברך בחוש קצב מפותח והיה מתופף מוכשר. שילב בין אהבתו לכדורגל ולתופים כששימש באופן קבוע אחד המתופפים במשחקים של נבחרת ישראל בכדורגל, בהיותו חבר בארגון אוהדי הנבחרת, "בלו אלמנט".
מילדות, ובמשך שנים, התאמן באומנות הלחימה קפוארה, המשלבת ריקוד ואקרובטיקה, והצטיין בכך במיוחד. מאמנו כינה אותו "האריה הגיבור", בזכות כוחו ונחישותו באימונים.
אופיר התמחה גם באומנות ה"ביטבוקס", הפקת קצב ומוזיקה באמצעות חלל הפה, ואף השתתף באליפות "ביטבוקס ישראל" שהתקיימה בפתח תקווה בשנת 2021.
במהלך לימודיו בתיכון הכיר אופיר את גל, והם הפכו לזוג אוהב.
ביום 12.12.2022 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד 13 של חטיבת "גולני". שובץ בפלוגת פחת"ק (פלוגת חשיפה-תקיפה), שתפקידה לאתר ולהשמיד מטרות אויב בעזרת אמצעי לחימה מתקדמים, טכנולוגיות מסווגות ואמצעי תצפית. במסגרת הפלוגה, המכונה "דובי הציד", שימש נגביסט – נושא ומפעיל מקלע "נגב". כן עבר הכשרה בבסיס האימונים החטיבתי של גולני במשך חמישה חודשים, ולאחריה התמקצע בקורס ייעודי.
אופיר היה לוחם למופת, שפעל מתוך אחריות, רעוּת ואהבת המדינה. אהוב על הלוחמים והמפקדים כאחד. היה גאה בהיותו לוחם בגולני, גאה בכומתה החומה ובשירותו בפלוגה.
למרות השירות התובעני הצליח לשמור על קשר קרוב עם חברתו. על הזוגיות ביניהם, שנמשכה כמעט שנתיים, כתבה החברה כי זו הייתה התקופה היפה בחייה, תקופה מלאה באהבה, תמיכה וצחוק.
באוקטובר 2023 היה גדוד 13 של חטיבת גולני בתעסוקה מבצעית בעוטף עזה בגזרת נחל עוז. לוחמי פלוגת הפחת"ק של הגדוד, ובהם אופיר, התמקמו במוצב ק2 ("מגן שדרות"), שמטרתו להגן בין השאר על קיבוץ ניר עם וקיבוץ ארז.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
באותו סוף שבוע היה אופיר במוצב. על פי כוננות עם שחר שהוכרזה בשעה חמש וחצי, כמו בכל בוקר, הוא שהה בנגמ"שים עם שאר לוחמי הפלוגה. כשהחל מטח ירי אל עבר שטחי העוטף, עברו הלוחמים למיגוניות. כשנשמעו הדיווחים הראשונים על חדירות מחבלים לשטח ישראל, התחלקו הלוחמים לכוחות כאשר כוח אחד חזר לנגמ"שים והחל לירות פצצות מרגמה וכוח שני התפרש ברחבי המוצב.
אופיר לחם בגבורה עילאית עם חבריו לפלוגה, וביחד איתם בלם את התקפת המחבלים על המוצב ועל היישובים הסמוכים. הוא נפל אחרי חמישים שעות לחימה קשה ועיקשת כשהגן על חבריו.
רב-טוראי אופיר ירוחין נפל בקרב ביום כ"ה בתשרי תשפ"ד (9.10.2023). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בפתח תקווה. הותיר אחריו הורים ושלושה אחים.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.
ספדה לו אימו: "לגעגוע יש מקום מיוחד. הגעגוע הוא לכל כך הרבה דברים. לך, ילד שלי, לראות, לחבק, להריח, לכבס, לצחוק, לראות את החיוך הזה שלך, להרגיש אותך מחבק אותי ולשמוע שאני האימא הכי טובה בעולם. אמרת שהדבר הכי חשוב לך הוא שאני אהיה מאושרת. והינה, הלכת והשארת אותי פה אומללה, מתייסרת. באופן לא מובן, שנוגד את כל חוקי הפיזיקה, האין מקבל ותופס מקום הרבה יותר גדול מהיש. היש כמעט אינו מורגש".
ספדה אחותו אלה: "אני מצטערת שלא יצא לי להגיד לך כמה אני אוהבת אותך, כמה אתה חשוב לי וכמה אני לא יכולה בלעדיך. אומרים שרק כשמאבדים משהו לומדים להעריך אותו, ועכשיו אני מבינה יותר טוב את משמעות המשפט. אני אוהבת אותך אהבה שהיא מעבר לחיים ולמוות".
ספדה חברתו, גל: "כולם ידעו שאני ואתה זה לתמיד. היית בן הזוג הכי טוב שיכולתי לבקש לעצמי, המושלם בשבילי, מתאים לי בול ומשלים אותי בהכול. כל מה שאני לא, אתה כן. החבר הכי טוב שלי, איש הסוד שלי. בסופ"ש האחרון היינו אצלך, וסגרנו סופית את שיר החתונה שלנו. אתה כרגיל נבהלת, אבל אני ידעתי עמוק בלב שלי שזה זה, שלא יהיה עוד כזה".
משפחתו וחבריו של אופיר מנציחים את זכרו בדרכים שונות:
לזכרו של אופיר הוקם עמוד האינסטגרם @remember.ofir.yeruchin, הכולל תצלומים, סרטונים וזיכרונות. בפתיחת העמוד נכתב: "העמוד יוקדש לזכר החבר, האח והבן הכי טוב שיכולנו לבקש".
ברחבי הארץ הודבקו מדבקות ונתלו שלטים לזכרו של אופיר, שעליהם הודפסו תצלום שלו, סמל חטיבת גולני והכיתוב "המנגינה שלך לעולם לא תיפסק".
גרפיטי לזכרו של אופיר צויר בכביש 471 מטעם ארגון אוהדי נבחרת ישראל, שבו היה חבר. דמותו והתוף שלו מונצחים גם בגרפיטי במעבר ארז שבו שירת.
הצייר והמאייר איתי מרדכי הנציח את אופיר בציור במסגרת מיזם ההנצחה "מציירים את הגיבורים", המופיע באינסטגרם בכתובת giborim_is.
מתניה טל-שחר, שהיה מורה של אופיר, הקדיש לתלמידו את השיר "נגמרו לי הדמעות בקנה", ואלה חלק ממילותיו: "נגמרו לי הדמעות בקנה / פתאום כל הפרצופים מוכרים. / כל סיפור, אפילו קטן, אני קונה / על אנשים שהפכו לסלעים צעירים. // אחד במיוחד, מארץ אופיר / מלא אבני חן צבעוניות. / חי ומרגיש ומרעיד עולמות / מלא משמעות, כמו שיר".
במלאות שנה לנפילתו של אופיר נערך מעגל קפוארה לזכרו, בהשתתפות אומני קפוארה ומתופפים.
לוחמי פלוגת פחת"ק 13 של גולני שוקדים על מיזם הנצחה לזכר חללי הפלוגה, ובהם אופיר. המיזם כולל תכנון, עיצוב ובנייה של מכולה, שתשמש מועדון נייד ללוחמי הפלוגה ותכלול פינת קפה ומשחק פלייסטיישן.