אבי "היפה" זקוטו ז"ל

קורות חיים

אבי "היפה", בנם של רג'ין ושלמה זקוטו, נולד באיסטנבול שבטורקיה ביום י"ז באייר תש"ל (23.05.1970). ילד בכור במשפחה, אח של דוד וקרן.

בגיל שנה ושמונה חודשים עלה לארץ עם משפחתו, ובמשך רוב חייו התגורר בבאר שבע.

לאחר סיום לימודיו בתיכון מקיף ד' בבאר שבע, הוא התגייס לצבא ושירת כמדריך בבה"ד 7 – בית הספר הארצי לקשר ולאלקטרוניקה. אף שנפצע במהלך שירותו, התנדב להמשך השירות וסיים אותו בהצטיינות. מפקדיו וחבריו סיפרו שהייתה לו סמכות פיקודית ומקצועית מרשימה, ושהיה חבר אהוב שטוב לבלות במחיצתו. בכל סיטואציה, קשה ככל שתהיה, תמיד היה מצחיק את סביבתו, ומזדרז לטפל בנדרש.

לאחר שחרורו מהצבא תכנן לטוס לחמישה חודשים לדרום אמריקה, אולם בסופו של דבר שהה שם במשך שלוש שנים וחצי. הוא טייל בין השאר בברזיל, בגוואטמלה, בפרו ובניקרגואה - שם ניהל מנסרה בג'ונגל. כשמיצה את שהותו בדרום אמריקה, חזר לארץ וסיים את לימודיו במחלקה לניהול תיירות ופנאי באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע.

אבי היה טיפוס אנרגטי וכריזמטי - אדם שהאיר כל חדר שנכנס אליו בזכות חיוכו הגדול, מנהיג שסחף אחריו אחרים וחבר אמת שהעניק לזולת את התחושה שאילו היה יכול, היה מתחלף איתו בכאביו. הוא התמסר לכל פרויקט שבו לקח חלק עד כדי כך שהפך אותו למפעל חייו.

בשנת 1999 התחתן עם כרמן, ויחד הביאו לעולם את בתם עדי ואת בנם ליעד הראל. אבי היה איש משפחה בכל רמ"ח איבריו, משענת יציבה למשפחתו, שהנחיל לה את ערכיו - נתינה ואהבת חינם. הוא אומנם כונה "אבי היפה" – וגם הציג את עצמו בקריצה כ"אבי היפה, החכם והצנוע", אבל יותר מכול התגאה להציג את עצמו בתור "אבא של עדי וליעד הראל".

אחרי 14 שנות נישואין הוא התגרש. עם זאת דאג להזכיר לילדיו שלעולם לא יוותר עליהם, שאהבתו אליהם היא אינסופית, ושתמיד ילווה אותם ויהיה לצידם. הוא אכן עמד בדיבורו והקשר ביניהם היה עוצמתי.

אבי היה רקדן בחסד שהרבה לרקוד בשעות הפנאי, "תולעת ספרים" וחובב מרתונים של סרטים ושל תחרויות משחקי קופסה עם ילדיו.

תחביבו הגדול והמשמעותי ביותר היה הקמת "זולה" בחוף סוסיתא בכינרת, אשר הפכה לביתו השני והעניקה לו שמחה ושלווה מסערות היומיום. הוא הפך את השהות בה למסורת, ובמשך כ-14 שנים הגיע לשם לפחות פעמיים בשנה ואירח את משפחתו ואת חבריו, וגם אנשים שכלל לא הכיר. לכל אחד מהם גרם להרגיש בבית. במקום לשאול "האם אפשר?" הוא כיוון את כולם לשאול אותו "איפה יש?" – כי מבחינתו, הכול היה אפשרי.

בשלוש השנים האחרונות לחייו עבד אבי כמנהל סניף "שופרסל" באופקים. הוא אהב את עבודתו, התגאה בה והעריך את עובדיו ואת לקוחותיו. תמיד הסתובב עם חיוכו הרחב, עזר לכל מי שביקש, והיטיב למצוא פתרונות יצירתיים לבעיות.

לביתו באופקים הוא עבר שלושה שבועות לפני שמחת תורה תשפ"ד, שהיה סוף השבוע הראשון שלו בדירתו החדשה.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

בשעה 7:05 בבוקר שמחת תורה אבי שמע קולות ירי מחוץ לביתו באופקים, ומאחר שהיה חובש במד"א יצא החוצה וניסה ככל הנראה להעניק סיוע רפואי. חוליית מחבלים ירתה בו למוות באמצע הרחוב.

באותו יום נרצחו באופקים כחמישים אנשים, ביניהם אזרחים, חיילים ושוטרים.

אבי "היפה" זקוטו נרצח על ידי מחבלים באופקים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), בן חמישים ושלוש בהירצחו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין החדש בבאר שבע. הותיר אחריו בת ובן, הורים, אחות ואח.

את המצבה שלו עיצבה עדי בתו בצורת הכינרת שכה אהב ועליה כתבו אוהביו: "אבי זקוטו היפה, החכם והצנוע. היית לנו עולם ומלואו. טוהר אהבתך וצניעותך יאירו את דרכנו לעד".

אחותו קרן כתבה: "אתה כולך לב ונשמה, אדם שמי שרק היה צריך אותו, היית שם בשבילו. אהוב על כולם ודואג לכולם".

איל חברו מהצבא כתב: "מאות חיילים שעברו בידיים שלך זכו למפקד מקצועי, ערכי ומתחשב שנתן להם כלים להמשך דרכם האישית והמקצועית בחיים".

כתב אורן, חברו מהצבא: "לאבי היה השילוב הזה שהרבה גברים היו רוצים: הנשים היו נופלות לרגליו, והגברים - במקום לקנא - רק פרגנו ורצו להיות חברים שלו".

ארז חברו כתב: "זכינו לחוות אותך כמנטור, כחבר אמת, כמנהיג אנרגטי שסוחף אחריו את כולם, לצד יושרה וצדק שהיו תמיד נר לרגליך".