קורות חיים
מרדכי, המכונה מודי, בנם של עליזה ויוסף, נולד ביום ה' בטבת תשט"ז, (20.12.1955).
מודי גדל בגבעתיים, היה ילד יפה וחולמני, סקרן, עקשן, ובעל חיוך שובב עם גומות.
החיוך הילדי, וגם השובבות, ליוו אותו בכל שנות חייו.
בבית הספר הצטיין בלימודים, היה תלמיד חכם ונבון בעל רעיונות מקוריים ויצירתיים, שלעיתים גם היוו עבורו דרך להתחכם ולהתגבר על המערכת.
עוד בהיותו נער מתבגר, הביע עניין רב בעבודות כפיים ובאחת מחופשות הקיץ אף שימש כעוזר לנגר בבנייה של בית כנסת. סיים את לימודיו עם תעודת חשמלאי, ואף תיקן תקלות בבית הוריו, כמו תריס גלילה שנתקע.
לאחר שסיים את לימודי התיכון התגייס לצבא. שירת בנח"ל המוצנח בגדוד 50, והיה חלק מגרעין נח"ל בקיבוץ כפר עזה שבדרום. חבר ששירת איתו באותה תקופה סיפר שמודי היה איש מאוד צנוע וחכם, "אני זוכר שהוא אהב מתמטיקה ותמיד מצא זמן לתחביב הקשה הזה."
לאחר שירותו הצבאי חזר להתגורר בקיבוץ כפר עזה.
בשנותיו הראשונות בקיבוץ עבד בחשמלייה וגם ניהל אותה. לאורך השנים מודי עסק והתמקצע בעבודות כפיים שונות, היה לו ידע נרחב וכישורים בתחומים רבים, בהם: חשמל, אינסטלציה, נגרות, ריצוף, גגנות, גננות, מסגרות, טכנאות ועוד. היה חד מחשבה, מוכשר, חרוץ ובעל מוסר עבודה גבוה במיוחד, ותמיד ידע למצוא פתרונות מעשיים לכל בעיה, בעקשנות ובסובלנות, ביצירתיות ובהתמדה.
במהלך לימודי התואר הראשון באוניברסיטת בן-גוריון הכיר את בתיה, השניים נישאו בקיבוץ כפר עזה והקימו בו באהבה רבה את ביתם. מודי היה אבא גאה ומסור לארבעת ילדיהם: זהר, ענת, לימור ואלון.
בסיום עבודתו בחשמלייה עבר לעבוד במפעל "כפרית" בקיבוץ, שם הקים את יחידת המחשוב, ובמקביל למד תואר נוסף במדעי המחשב.
מודי היה חכם ואוטודידקט. העמיק בכל דבר שרצה להעמיק בו, ורצה להעמיק בהכול. בדק, חקר וקרא על כל נושא שהתעניין בו ביסודיות מופתית, כדי לדעת כל מה שנחוץ לו, ומעבר. הוא עשה הכול לבד, גם מפני שהיה חרוץ ונהנה מכך, וגם כי לא סמך על בעלי מקצוע שיעמדו בתקן האיכות שלו. הוא רצה שהעבודה תתבצע בדיוק ובשלמות, ובמבחן הזמן, עבודתו תמיד הוכיחה את עצמה כהכרחית באופן כמעט נבואי.
בשנת 1995 החל לעבוד בחברת IBM. עמיתיו לעבודה סיפרו שהיה חכם במיוחד, צנוע, מופנם ואהוב על סובביו. מודי נודע בשנינותו הרבה ובחוש ההומור המיוחד שלו גם בעבודה. הוא ניהל שיחות קלילות אך נבונות ומלאות בתובנות עמוקות. אנשים סמכו עליו, ושמחו לדבר ולהתייעץ איתו. היה רחב אופקים ונחשב למומחה וליודע-כול בכל תחום, אם זה במחשבים, בחשמל, באינסטלציה, או בבנייה. ידע לתת עצות שלעיתים מבוססות על ניסיון וידע רב, ולעיתים על היגיון שהוכיח את עצמו כל פעם מחדש.
את ביתו בקיבוץ בנה ושיפץ בעצמו או תחת פיקוחו הקפדני, בפרויקט שדרוג שאינו נגמר. תמיד הוסיף וחידש, התייעל והתכונן לעתיד באופן שגרם לתהות "איך הוא תמיד יודע". פרויקט בנייה חי, שלעיתים נראה כאילו מזין את עצמו ברעיונות חדשניים, ובמקרים מסוימים אף שימש אתר עלייה לרגל עבור ילדים ותושבים בקיבוץ שהגיעו להתרשם ואף לחשוש "מה מודי מתכנן הפעם".
אנשים שנחשפו ונחשפים לביתו בקיבוץ נשארים חסרי מילים מול איכות עבודתו, היצירתיות, הדייקנות והחשיבה קדימה, כמו גם מהסדר הקפדני עליו שמר על אף כמות הציוד הבלתי רגילה שבחזקתו, שאפיינה יותר מתחם בנייה של קבלן מאשר מחסן של עובד הייטק צנוע.
על אף שהיה עסוק באופן קבוע בעבודותיו היה אב וסב אוהב ומסור שתמיד מצא זמן, קשב וסבלנות לילדיו ולנכדיו, והשקיע בזמן איכות משותף איתם. לרוב, כדרכו, בשילוב עבודה ולמידה.
בבוקר המתקפה בשבעה באוקטובר 2023, מעט לאחר השעה שבע, חדרו מחבלים אל הממ"ד בביתו. בהיעדר זמן להשלמת תוכניתו, מודי הגן בגופו על משפחתו.
מודי מרדי אמיר נהרג בקיבוץ כפר עזה בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן שישים ושבע. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בתל אביב - נחלת יצחק. הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים, ונכדים.
בהלווייתו השתתפו מאות אנשים שבאו לחלוק לו כבוד אחרון. הזמר שלמה גרוניך שר, לבקשת המשפחה, את השיר "נואיבה", וגם את שירו החדש שנוצר מתוך האבל העמוק - ״אדם יסודו מעפר".
אשתו בתיה כתבה:" מודי, היית עמוד התווך של המשפחה, אהבת, חיבקת, תמכת. המשפט שאמרת לי מספר פעמים - תסמכי עלי, אני דואג לך, יהיה בסדר… לאחר מותך עמוד זה נסדק, לא יודעת האם ואיך אפשר לתקן סדקים עמוקים אלו. אתה חסר, אוהבת ומתגעגעת."
בתו זהר ספדה: "בשילוב של שקט, סבלנות אין סופית, ועקשנות בלתי נתפסת, היית כמו סלע ששום כוח לא יזיז. והיו שניסו.
ברי המזל שהצליחו לעבור את הסינון הקפדני וזכו לחיוך, גילו מתחת לפני הסלע רגישות מפתיעה, הומור סרקסטי, ואהבה. אפשר היה לראות אותם בזוויות העיניים של החיוך הענק הזה, שניתן בנדיבות רק להם."
ענת בתו מספרת: "אבא אהב לצחוק והיה אדם מצחיק מאוד. הוא לא היה מספר בדיחות, אלא יותר מספר את קורותיו ותלאותיו. אבל היה לו חוש טבעי לכך, וכריזמה, כך שהוא והסיפורים שלו תמיד היו במרכז השיחה.
כשהילדים שלי שאלו אותו מה החיה האהובה עליו הוא ענה 'בונה'. הוא באמת בנה בעצמו את רוב הבית בקיבוץ."
אלון בנו מספר עליו: "בעיני, לתאר את אבא במילים… דמיינו אדם לו קוד מוסרי גבוה ולא מתפשר, אשר לא סובב סביבו, ואף שאינו נקי מפחד וקושי, תמיד חמוש באומץ לב, תושייה, ויכולת יוצאת דופן להתמודד על הצד הטוב ביותר מול כל אתגר. אדם אשר בודק ומוודא עם עצמו ועם סביבה שאת דעתה הוא מכבד, וגם כזו שאינו מכבד, את הקוד המוסרי שלו ותמיד נכון להיכנס לדיונים ארוכים על צדקת דרכו, גם בלי להגיע להסכמות בסוף. אדם שתמיד מקשיב, עד תום, ומרבה להביע את עמדותיו, בצורה מכבדת ונחרצת, אשר משאירה מרחב לצד השני לחשוב אחרת. אדם עקשן, שובב, יצירתי, אמיץ, מלא קסם, ועם כל זאת, אדם אמיתי, אבא שלי."
חבר המשפחה ספד: "מודי הוא גיבור אמיתי. גיבור מיוחד במינו, איש שחיבר את התחכום ואת המחשבה המהירה מחוץ לקופסה, לפסגה של חיים שלמים בעת מותו, כאשר הציל את חייהן של בנותיו ונכדתו... אני משוכנע לאחר שחטף את צרור הכדורים מהמחבלים, ובעודו נופל על הריצפה גוסס, הוא הספיק לראות את המחבלים יוצאים מהממ"ד וידע שהצליח להציל את משפחתו. ואני משוכנע שהוא חייך, חיוך של מנצח...
בחייו ומותו מודי היה דוגמה לכולנו. יהי זכרו ברוך."
חברו אמיל כתב: "מודי יקר שלנו, אנחנו נפגשים עשרות פעמים ביום מאז פנית הלאה מגופך... וכמעט בכל המפגשים הללו אתה מחייך את חיוכך... החיוך הילדי והטמיר הזה, שתמיד החביא איזו פנינת משובה, איזה חידוד ראוי... תמיד החיוך האדיר הזה שלא מש מפניך... אני מוצא נוחם ברגעיך האחרונים, מודי יקר, בניצוץ שהותרת בי, באופן שבו סיכמת את חייך היפים... החוכמה, החדות, היוזמה, החתירה אל המגע... והניצחון. ניצחון הרוח על הגוף. ויבוא היום ובממד אחר, נעבוד יחד בגינת עדן כתף אל כתף, עבודה פיזית, בידיים, כמו שאנחנו אוהבים. מודי שלנו יקר, לא נשכח."
חבריו מחברת IBM כתבו: "מודי היקר שלנו... עבדנו לצידך שנים ארוכות וכולנו למדנו להכיר אותך מקרוב. כולם אהבו את חוש ההומור שלך, את השנינות, את הצניעות, וידענו שתמיד עליך אפשר לסמוך... תמיד ידעת לתת זווית ראיה חדה וחדשה, כזאת שאף אחד לא לקח בחשבון, עזרת להרבה אנשים, הרמת והצלת הרבה פרויקטים, ומעולם לא לקחת קרדיט, אף שהיה מגיע לך. תמיד צנוע וביישן. אנחנו אוהבים אותך מודי, וכל כך מתגעגעים."
על מצבתו נכתב: "כאן קבור בשלווה ובנחת מודי, אהוב ליבנו, איש עבודה רב תושייה וחכם, אוהב אדם, שצחק והצחיק אותנו. מודי היה אופטימי, אהב לספר סיפורים וגם גלידה, היה אלוף הארץ בחיבוקים מעולים, והכי אהב את הילדים. אוהבים אותך מודי."