מירה שטהל וייסבוך ז"ל

קורות חיים

מירה, בתם של קלריסה וליביו וייסבוך, נולדה בי"ט בכסלו תש"ל (29.11.1969) ברמת גן. אחות לביאטריס (טריסי) ושירלי.

גדלה והתחנכה ברמת גן. למדה בבית ספר יסודי "עליות". ילדה טובת לב, חברותית ובעלת חוש הומור. בהמשך למדה בתיכון "ויצ"ו צרפת" בתל אביב. מירה בורכה בכישרון לריקוד, החלה לרקוד כבר בגיל הגן וכנערה רקדה בלהקת "בת דור". את הריקוד המקצועי עזבה בגיל 16.

במקביל ללימודים הייתה חניכה ובהמשך מדריכה בתנועת "הצופים" ברמת גן.

בסיום לימודיה התגייסה לצבא, לנח"ל, והגיעה לקיבוץ כפר עזה במסגרת גרעין "גמל". באותה תקופה לימדה את בנות הקיבוץ ריקודי עם. בסיום שירותה הצבאי החליטה להישאר בקיבוץ.

את נעם שטהל הכירה בקיבוץ. האהבה ביניהם פרחה והם נישאו ב-03.09.1992. במהלך השנים נולדו לבני הזוג שלושה ילדים, רתם, מורן ואלה. מירה הייתה אם אוהבת ומסורה, שהרעיפה אהבה על יקיריה ועל בני משפחתה המורחבת. סיפרה זיו גיסתה: "כמה אהבתי את השעות שלנו במרפסת שלכם על סיגריה (ואת עם כוס נס). מדברות על החיים. לפעמים כשכולם בשנ"צ של שבת, לפעמים בלילות שישי עד השעות הקטנות. קשה להסביר את הקשר המיוחד איתך, את המקום שיש לך בלב של כל המשפחה שלנו. את הקשר המיוחד שהיה לך עם אמא שלי, שבניגוד לסטראוטיפ המקובל אהבה אותך מאוד מאוד, ואת אותה".

במהלך השנים למדה תואר ראשון ושני בחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים. בהמשך השתלמה ב"סמינר הקיבוצים", ב"מכללת לוינסקי" וב"מכללת קיי", למדה פסיכודרמה ב"אייסיס ישראל" וקיבלה תעודת פסיכותרפיסטית מוסמכת.

מירה הייתה אשת טיפול וחינוך בכל רמ"ח איבריה. היא עבדה 12 שנים כמורה ומחנכת לחינוך מיוחד ב"בית החינוך שער הנגב" וכן כיועצת למעלה מעשרים שנה. כמורה יצרה חיבור מדהים עם התלמידים.

לאורך השנים לימדה והעצימה תלמידים רבים וסייעה להם. סיפר תלמיד שטיפלה בו: "אני זוכר שרק נפגשנו בכיתה י', וישר היה לנו חיבור. דיברנו הרבה בהפסקות, גם הרבה במפגשים על כל נושא אפשרי. צחקנו ביחד רבות, ומפגש אחר מפגש התעניינת בי ובעובר עלי, שאלת לשלומי. בשבילנו, המשפחה שלנו, כבר היית יותר ממטפלת, כבר היית משפחה... עזרת לי איפה שצריך, דחקת בי לפתח את עצמי, לשאוף כמה שיותר גבוה ולמצות את הפוטנציאל שבי. מירה, אין בפי מילים לתאר כמה עזרת לי, כמה נלחמת בשביל ההצלחה שלי, כמה דאגת לפיתוח העצמי שלי... רק אנשים שהכירו אותך יבינו איזה אדם מופלא ומדהים היית".

בנוסף לעבודתה בבית הספר, התמחתה בטיפול בילדים ובבני נוער עם הפרעות חרדה על רקע טראומתי. היא טיפלה בילדים במרכז תמיכה יישובי אזורי (מתי"א) בשער הנגב ויובלי הבשור ועבדה כפסיכותרפיסטית במרכזי "חוסן" בשער הנגב, בשדרות ובשדות נגב. במרכז, המסייע לסובלים מטראומה ותסמיני דחק כתוצאה מהמצב הביטחוני, העניקה ייעוץ והעבירה סדנאות. סיפרה סיגל: "פגשתי אותך בסדנת חוסן לפני כשנה. היינו חדשים באזור והייתי זקוקה להכוונה. הגעתי רק אני מהקבוצה ונתת לי 'שיעור פרטי'. נתת לי כלים והדרכה... הייתה לנו פגישה נעימה והרגשתי שלא שינה לך שהגעתי רק אני והקדשת לי את כל הזמן באהבה".

כאישה אופטימית שמאמינה בטוב נהגה לומר: "כל משבר הוא הזדמנות. הזדמנות להיות טובים יותר כלפי עצמנו. הזדמנות להיות טובים יותר כלפי הזולת".

בשעות הפנאי רקדה בלהקת המחול "הורה שמש" וגם שם תמכה וסייעה. סיפרה חברתה ללהקה, עדי: "מירה הייתה רקדנית ותיקה, כישרונית, מסמר חברתי. באחת החזרות הראשונות יצאתי בסערת נפש. עמדתי מחוץ למבנה שבו התאמנו, בוכה, ורגע אחרי מירה הופיעה. בקושי הכרנו... צעדנו מסביב למבנה. היא תמכה, חיזקה, הכילה, הצחיקה, הקשיבה".

בלטה כחברה טובה ונאמנה. סיפרה חברתה חגית: "היית לי חברה מדהימה בשנים האחרונות. הרגשנו אחת את השנייה בלי לומר מילה. דיברנו כל יום כמה פעמים ושיתפנו בשטויות הכי מטופשות ובבשורות הכי קשות... תמיד היית בשביל כל אחד מאיתנו ובשביל כל מטופל שלך".

בשנים האחרונות הוסיפה מירה לחייה פן רוחני ועסקה בתקשור.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה.

לקיבוץ כפר עזה חדרו עשרות מחבלים מכמה פרצות בגדר.

באותו בוקר מירה שהתה לבדה בבית. היא הספיקה לדבר עם בנה וסיפרה שירו על חלון הממ"ד. הקשר עימה נותק והיא הוגדרה נעדרת. כעבור שבועיים קיבלה משפחתה את הבשורה הקשה.

מירה שטהל נרצחה בביתה בכפר עזה על ידי מחבלים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת 53. הובאה למנוחות בבית העלמין בשפיים. הותירה אחריה בעל, שני בנים ובת, הורים ושתי אחיות.

על מצבתה כתבו אוהביה ציטוט מהשיר "אני מאמין" של שאול טשרניחובסקי: "כי עוד אאמין גם באדם, גם ברוחו, רוח עז".

בעלה נעם ספד לה: "לא חלמתי שתלכי ממני... יודע שהנשמה העתיקה והגדולה שאת, עוד תשוב להציל נפשות. ואנחנו כאן, שלושת ילדינו ואני, מבטיחים לנסות להיות כל יום קצת יותר כמוך".

כתב בנה רתם: "אני איש של מילים ועכשיו פשוט אין לי. אני רוצה לכתוב על החיוך שלך שלא יוצא לי מהראש ועל הכוח המטורף שהשארת לי, לאחים שלי ולאבא... אני רוצה שתדעי שאני גאה להיות הבן של מירה שטהל, שאני נשבע שלא להפוך לאדם מריר וקשה ושארקוד כמוך, כל הדרך אל הקבר".

כתבה זיו, גיסתה: "נשארנו בלי המטפלת של המשפחה, זו שיודעת מה לעשות כדי להפחית דאגות וחרדה, זאת שיודעת להחליט... את המחשבה שאת לא כאן ולא תהיי אני עוד לא מצליחה לעכל ולשאת. אהבתי אותך, גיסתי".

כתבה חברתה שירי: "מירה יפה ומדהימה. הלב בוכה, מדמם. כל כך עוצמתית, כל כך חיה, תמידית... אישה של כל כך הרבה עשייה, יוזמה, יצירה, אהבה, נתינה. חיים... מירל'ה שלי. שלנו. אוהבת תמיד".

סיפר חברה מיכה: "תודה מירה אהובה על החברות המיוחדת וארוכת השנים שלנו ועל שהארת את חיי ואת חייהם של רבים כל כך מהעוטף ובכלל באור הפנימי ובאהבה הגדולה שלך, עד נשימתך האחרונה".

משפחתה של מירה העלתה ליוטיוב סרטון המספר על פעילותה כמורה ומטפלת לצד שפע תמונות מתחנות חייה.