ליאב אסייג ז"ל

קורות חיים

ליאב, בנם הבכור של מיכל שריקי ואיתן אסייג, נולד בט"ו בחשוון תש"ס (25.10.1999) בנצרת עילית (מאז 2019 - נוף הגליל). אח לאור ועידו.

גדל והתחנך בנצרת עילית. ילד טוב לב, חייכן, צנוע וחרוץ, תמך באימו ובאחיו בכל עת.

למד בבית ספר יסודי "יודפת" ובהמשך בתיכון "מקיף אורט יגאל אלון" במגמת מופ"ת (מתמטיקה, פיזיקה ותרבות). תלמיד מצטיין, שנון, מוביל ואהוב על הבריות, נער ערכי שאהבת הארץ הייתה נר לרגליו.

כעבור זמן, עברה המשפחה לעפולה.

ליאב היה בן מסור להוריו ואח אוהב. סיפרה אימו מיכל: "עמוד התווך של הבית. ילד, אח, נכד, אחיין, בן דוד וחבר אמיתי תומך וקשוב... הייתי מתייעצת אתו, מתלבטת ומשתפת. היינו גם מדברים בעיניים, אני, הוא ואור. היינו מבינים בעצמנו מה אנחנו רוצים. היינו משולש שאף אחד לא היה יכול להיכנס בינינו".

אחרי לימודיו התגייס לצבא ושירת כלוחם וכמפקד כיתה בחיל הנדסה קרבית. חבריו לגדוד מספרים כי היה סמל נערץ.

כשהשתחרר, החל ללמוד למבחן הפסיכומטרי כדי להתקבל ללימודים אקדמיים. במקביל ללימודיו עבד בעבודה מועדפת בתחנת דלק "תפוז", ובהמשך עבד כקצין ביטחון במלון "רויאל ביץ'" באילת.

אדם רחב לב ומלא חמלה ונתינה לזולת. היה מדריך וחונך ב"כנפיים של קרמבו", תנועה המשלבת ילדים ונוער עם ובלי צרכים מיוחדים. תמיד ראה לנגד עיניו את האחר, ידע לקבל את השונה, להוביל ולחבק ולתת לו את התחושה של שווה בין שווים. בתנועת "כנפיים של קרמבו" סיפרו: "ליאב היה חונך בסניף... גילה סובלנות וסבלנות כלפי האחר... היה אכפתי, משמעותי ונכנס ללב של כולנו".

בלט כחבר טוב ונאמן שידע לחבר בין אנשים ולהטות אוזן קשבת. איש שיחה בעל נוכחות כריזמטית. סיפרו חבריו: "ליאב היה אהוב בכל מקום שהגיע אליו, היה מושך אליו אנשים מבלי להתאמץ, מגנט אנושי".

אדם מלא שמחת חיים, אופטימיסט חסר תקנה, שחיוך נסוך תמיד על פניו. נודע בחוש הומור מפותח וציני, אהב לספר בדיחות ולהצחיק את מכריו.

ליאב הרבה לעסוק בספורט. התאמן מדי יום בפארק הסמוך לביתו והשתתף באימוני MMA, אומנויות לחימה משולבות. בשעות הפנאי אהב לצפות בסדרות אנימה יפניות.

ליאב סיים מכינה בהצטיינות ונרשם ללימודי תואר ראשון במדעי המחשב ב"אוניברסיטת בן גוריון בנגב". סיפרה אימו: "ליאב חלם להצליח. קודם כול להיות סטודנט טוב ומצטיין, למצוא עבודה טובה, לבנות את עצמו ואת החיים שלו ולדאוג לי ולאחיו".

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

ליאב נסע באותו סוף שבוע עם חברים לפסטיבל המוזיקה "נובה" ליד קיבוץ רעים ועם עוד כשלושת-אלפים מבלים רקד ושמח. עם תחילת מתקפת המחבלים דיבר עם אימו וסיפר שהוא וחבריו מנסים לצאת ממתחם המסיבה. הוא ניסה להרגיעה ואמר שיש שוטרים לידם והם במקום בטוח. מאז נותק עימו הקשר. ליאב וחבריו החלו בנסיעה, אך משנתקלו באנשים שנפגעו יצאו מהרכב כדי לסייע ואז ניסו להימלט יחד איתם. במהלך ריצתם נורו למוות על ידי מחבלים.

ליאב הוגדר נעדר, כעבור שנים-עשר ימים קיבלה משפחתו את הבשורה הקשה שנרצח.

בפסטיבל המוזיקה נרצחו למעלה מ-380 מבלים, וכארבעים ממשתתפי המסיבה נחטפו לרצועת עזה.

ליאב אסייג נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" ליד קיבוץ רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן 24. הובא למנוחות בבית העלמין בעפולה. הותיר אחריו הורים ושני אחים.

על מצבתו כתבו אוהביו: "אתה הילד שביקשתי, שעליו תמיד חלמתי, תמיד תישאר מלך העולם, תמיד עם החיוך הכי מושלם, כמו התמונות הזיכרונות, תישאר בליבנו לעד".

כתבה אימו מיכל: "ליאב היה ילד שכולו מיוחד... לא עוברת שנייה שליאב לא נמצא לי במחשבות, בתחושות ובשיחות הדמיוניות שלנו עכשיו. מה הוא היה אומר לי, איך הוא היה מגיב, איך הוא היה מחייך".

חברת המשפחה כתבה: "ליאב אהוב שלנו, הלב שבור והמוח ממאן להאמין ולקבל את רוע הגזרה, את האובדן והשבר על הירצחך. זיו עלומיך, יפי תוארך וטוהר ליבך, חיוכך המאיר יהיו חקוקים בליבנו לעד ולנצח תהיה חלק מאיתנו".

כתבה ידידה שלו: "ליאבי שלי, כמה אתה חסר פה, אני מקווה שטוב לך שם למעלה ושאתה מרגיש כמה אנחנו אוהבים אותך וכמה אתה חלק מהיום יום שלי בכל צעד... תודה על כל רגע קטן איתך... אני אוהבת אותך ומבטיחה שתהיה חלק ממני לעד".

אימו של ליאב שתלה עץ זית במתחם הפסטיבל, במקום שבו הוא נראה בתמונה האחרונה שלו.

לזכרו של ליאב הוקמה פינת הנצחה בפארק בשכונת "לב העמק" בעפולה, שם נהג להתאמן.