קורות חיים
איתי, בנם של זהבה ויעקב, נולד ביום א' באדר תשנ"ג (22.02.1993). אח צעיר למתן ולמאור.
איתי היה ילד שובב וסקרן, בן הזקונים במשפחה ונכד יקר ואהוב.
הוא גדל והתחנך בחיפה. בבית הספר היה תלמיד טוב וחברותי, חביב הכיתה. חברה סיפרה: "אני זוכרת חיוכים ובדיחות, הוא היה המצחיק של הכיתה, זה שתמיד מרים." איתי עלה לתיכון המקומי "ליאו באק", גם שם המשיך להשקיע בלימודים, היה מקובל ומגנט אליו חברים בקלות האופיינית לו. "אין בנאדם שלא אהב אותו, הוא היה תמיד נחמד לכולם, היה מחובר גם למקובלים וגם לחנונים, כולם אהבו אותו", סיפרה חברה שלמדה איתו. איתי למד במגמות ספרדית וכימיה, והמציא כינוי מיוחד לכל מורה שלימדה אותו. "מי שנכח במופע הסיום של כיתה י"ב, לא ישכח את החיקוי שעשה למורתו לכימיה שאותה העריץ," סיפרה ורה, שהייתה המחנכת שלו. הוא סיים את לימודי התיכון בהצטיינות.
ב-2011 התגייס לצבא ושירת בחטיבת הנח"ל. ב-2013, לקראת סיום שירותו, קיבל אות חייל מצטיין, היה מוערך ואהוב בקרב חיילי הפלוגה, שרבים מהם ליוו אותו גם בהמשך.
בתום השירות הצבאי עבד בעבודות שונות ולאחר מכן יצא לטיול הגדול בדרום אמריקה. בטיול הכיר חברים חדשים, פגש חברים ותיקים וצבר חוויות ותובנות להמשך החיים.
כעבור חצי שנה חזר לארץ והחל לתכנן תוכניות לעתיד. הוא נרשם ללימודי תואר ראשון בהנדסת חומרים ב"אוניברסיטת בן גוריון" שבבאר שבע, ושכר בעיר דירה עם ידידה טובה מחיפה - שני קופרווסר. איתי היה צעיר חרוץ ומבטיח, שאהב את הלימודים והותיר רושם עז על המרצים. לאחר שסיים את התואר ראשון, קיבל מלגה מלאה לתואר שני ובנוסף התקבל לעבודה במשרה מלאה באוניברסיטה. היה מאושר מהצלחותיו והמשיך לשאוף גבוה.
במהלך ספטמבר 2023 עבר לדירה משלו בבאר שבע והחל בלימודי התואר השני. במקביל החל את עבודתו באוניברסיטה.
למרות ההצלחות המקצועיות נשאר אדם צנוע וידע למצוא זמן גם למשפחה, לאחיינים, לחברים, ולהנאות הפשוטות של החיים. הוא היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה". אחיו, מתן סיפר שאיתי ידע להיות רציני וגם שטותניק, ושילב בחייו את הכול בצורה מושלמת. "התחביבים שלו היו מסיבות, ללכת לים ו'מכבי חיפה'. איתי היה הבן הקטן של משפחה ירוקה, שכבר למעלה מ-30 שנה ביציעים. לא הייתה לו ברירה אלא להיכנס למשפחה הזאת..."
איתי נהג לצאת עם חבריו למסיבות, אהב לרקוד ולשמוח ולחיות את החיים, ותוך כדי כך לימד אותם להיות חיוביים ואופטימיים.
ביום שבת לפנות בוקר, חג שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, נסע עם ידידתו שני לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" שהתקיים בסמוך לקיבוץ רעים. כשהגיעו לשם הצטרפו ל-3,000 החוגגים. מספר דקות לאחר השעה 6:00 בבוקר שלח תמונת סלפי לחברים, שהיו אמורים להגיע למסיבה אך לבסוף לא באו.
בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
כשהחלו היריות עדכן איתי את הוריו שהוא ושני ברכב, בדרכם לבאר שבע. בדרך אספו עוד בחור ובחורה מהמסיבה. לאחר דקות נתקלו במחבלים שירו לעברם, הם עצרו את הרכב ורצו למיגונית הקרובה לקיבוץ רעים. בשעה 7:45 שלח איתי הודעה שהם במיגונית וזו למעשה הייתה ההודעה האחרונה שהתקבלה ממנו. בכניסה למיגונית ניצב סמ"ר ענר שפירא שהצליח להשליך החוצה שבעה מהרימונים שנזרקו אליהם, עד שנהרג. בהמשך ניסה איתי לדבר עם המחבלים, אך הם נכנסו למיגונית ורצחו את רוב יושביה, בהם איתי וחברתו שני.
רק בתום שבוע של חרדה ואי ודאות, נמסרה למשפחתו הבשורה הקשה שנרצח.
המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה, וחטפו עשרות לרצועת עזה.
איתי בנג'ו נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן שלושים. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בחיפה - שדה יהושע. הותיר אחריו הורים ושני אחים.
על מצבתו כתבו אוהביו: "מילאת את חיינו באהבה וצחוק אינסופי. מבטיחים לזכור אותך כך. נתגעגע תמיד". והוסיפו: "אמת אחת חיינו, לא צריך יותר לרדוף, אחרי כל השמים יש אין סוף" ("יש אין סוף", אמיר דדון).
בת דודתו כתבה: "איתיוש תודה על ילדות, על זיכרונות, על צחוק ושמחה, על רגעים שיישארו חקוקים לי בלב ובזיכרונות לנצח. תמיד אזכור אותך עם החיוך הגדול והצחוק המתגלגל. זה פשוט לא נקלט שאתה לא כאן. אוהבת אותך ומתגעגעת, בולי."
אימו, זהבה כתבה: "איתי שלי, חיים שלי, מלאך של כולם, זה הזוי לא נתפס ולא נקלט שאני לא אראה אותך כל כך הרבה זמן, לא נתפס שלא אשמע אותך קורא לי 'אימא'. הלב כואב ומדמם, אין יום שעה דקה שאני לא חושבת עלייך... תשמור עלינו, על מתן... על מאור, שירן, אדווה, על האחיינים שלך שמתגעגעים מאוד, על החברים שאתה חסר להם כל כך... אוהבת אותך ומתגעגעת, נשמה שלי יפה."
ורה, שהייתה מורתו ב"ליאו באק" כתבה: "איתי, או ליתר דיוק 'בנג'ו', כפי שכולנו קראנו לו, היה אדם של קשרים חברתיים, חבר למופת. במהרה הפך לאחד מכוכבי הכיתה והשכבה, ילד עם לב ענק, בעל חוש הומור משובח, עם חיוך מאוזן לאוזן, ילד שמח שאהב לעשות שמח. נער שהיה מעמודי התווך של הכיתה, אהוב על כולם, מורים ותלמידים כאחד. מי יכול לשכוח את המילים שהמציא כמו 'להתפנטל' ו'קוזרים'. אנחנו מסרבים להאמין שהנער החייכן, האהוב כל כך איננו.
תלמידי האהוב, אזכור אותך תמיד עם החיוך הענק ואהבת האדם שבך. תודה על מי שהיית בשבילי ובשביל כיתה י"ב 8."