לימור ואקנין פרמוטר ז"ל

קורות חיים

לימור, בתם של מסודי עליה ודוד ואקנין, נולדה בה' בתמוז תשל"ד (25.06.1974) בבאר שבע. אחות לורד, פיני ועדי.

גדלה והתחנכה בבאר שבע. למדה בבית ספר יסודי "צאלים" ובתיכון מקיף ד'. נערה שקטה, חכמה וטובת לב שהצטיינה במקצועות ריאליים. סיפרה חברתה אורית: "כבר מגיל צעיר תמיד הייתה מלאת חיים ושמחה, טובת לב ומחבקת". בשעות הפנאי אהבה להאזין למוזיקה ונהנתה לרקוד בכל הזדמנות.

בת מסורה להוריה ואחות תומכת ואוהבת לאחיותיה ולאחיה, "הגרעין של המשפחה". אחותה עדי סיפרה על אישה חמה ועוטפת שהמשפחה הייתה תמיד בראש מעייניה. אחיה והוריה הרבו להתייעץ עמה, במיוחד בנושאים פיננסיים, והיא מצידה הטתה אוזן קשבת ותמיד שמחה לעזור. גם לאחייניה סייעה להתכונן למבחנים.

את אהבתה למספרים הפכה למקצוע. היא למדה תואר ראשון בראיית חשבון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ובהמשך סיימה גם לימודי תואר שני.

בשנת 1999 נישאה להרברט פרמוטר ולבני הזוג נולדו שלושה ילדים, אורי, אופק ואריאל. המשפחה התגוררה בבאר שבע.

מאז סיום לימודיה היא עבדה בתחום ראיית החשבון ובתפקידי ניהול פיננסי. עבודתה האחרונה הייתה כסמנכ"לית כספים בחברת ש.ב.ה שיטות בניה בע"מ. עמיתיה לעבודה מספרים על עובדת חרוצה, מוערכת ואהובה שהייתה מעמודי התווך של החברה.

לימור הייתה אשת משפחה למופת, אם מסורה שהרעיפה אהבה על ילדיה. אישה אלגנטית, מלאת חן ושמחת חיים שחיוך נצחי היה נסוך על פניה. גם ברגעים הקשים בחיים מצאה את נקודות האור והכוח להתגבר ולהמשיך הלאה. סיפרה חברתה דיתי: "כמה חיים באישה אחת, כמה חיוך וריקוד ומעוף".

נודעה בטוב לב, נדיבות ונתינה ונכונה תמיד להושיט עזרה. תמיד כיבדה את הסובבים אותה ופעלה למען הקהילה – הייתה מעורבת בגיוס תרומות ובפעילות התנדבותית.

אישה אהובה על הבריות ומוקפת בחברים מגוונים שפגשה בתחנות חייה השונות. בלטה כחברה טובה ונאמנה. חברתה ליאת כתבה: "חברה מהלב שתמיד לא היססה להושיט יד לכל בקשה. כמה שנים עברנו ביחד, גידלנו ילדים צמודים וחופפים יחד. חלקנו אותן חוויות יחד ואותן שמחות ביחד. שיחות הבוקר איתך היו שיחות שממלאות את כל היום, שבהן לא הפסקת לפרגן, לתת תמיד מילה טובה ולהביע אהבה".

מוזיקה וריקוד היו הכוח המניע שלה. בשעות הפנאי נהנתה לעשות אימוני זומבה לצלילי מוזיקה לטינית ורקדה באירועים ובמסיבות. בתקופת וירוס הקורונה והבידוד החברתי אף רקדה בפארקים בחיק הטבע. סיפרה עדי אחותה: "היא מאוד אהבה לרקוד. היה בה את הדיסוננס בין המקצוע הריאלי שעסקה בו לבין אהבתה לריקוד ולמוזיקה".

לימור אהבה לטייל ויצאה להליכות בחוץ. היא נהנתה לבשל, לרכוש כלי מטבח מיוחדים ולנסות מתכונים ושילובים קולינריים מעניינים.

התעניינה בעולם הרוח והשתתפה בקורסי NLP (גישה המבוססת על עבודה עם התת מודע). סיפרה חברתה גאיה: "הכרתי את לימור כשלמדנו יחד NLP. היא הייתה דמות מאוד משמעותית עבורי. אישה כל כך טובה, כל כך אמיתית, תמיד תמכה בי בכל מה שאני צריכה. כל הזמן חזרה ואמרה לי לא לקחת את החיים כל כך ברצינות וליהנות".

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו סוף שבוע לימור נסעה עם עוד שלושה חברים לפסטיבל "נובה" ליד קיבוץ רעים ועם עוד כשלושת-אלפים מבלים רקדו ושמחו.

עם הישמע האזעקות, היא וחבריה התפצלו בניסיון להימלט ברכב מאזור המסיבה. לימור וחברתה אלינה נסעו והספיקו להגיע עד צומת גמה, שם עצרו במיגונית כדי לתפוס מחסה מירי הטילים. רכבה של לימור נפגע, אך הן הצליחו להגיע למיגונית סמוכה ונשארו בה יחד עם עוד שני בחורים, גל וספי, שיצאו להילחם במחבלים ונרצחו. לימור הספיקה להיפרד מאחיה ובעלה, כעבור זמן קצר המחבלים ירו וזרקו רימונים לתוך המיגונית והיא נרצחה. חברתה אלינה שרדה בזכות חיבוקה של לימור.

בפסטיבל המוזיקה נרצחו למעלה מ-380 מבלים, וכארבעים ממשתתפי המסיבה נחטפו לרצועת עזה.

לימור ואקנין פרמוטר נרצחה על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" ליד קיבוץ רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת 49. הובאה למנוחות בבית העלמין בבאר שבע. הותירה אחריה בעל, שלושה ילדים, הורים, שתי אחיות ואח.

על מצבתה כתבו אוהביה: "לנצח נאהב ונזכור רעיה אהובה, אם למופת, בת ואחות מסורה למשפחתה. טוב ליבך ושמחת חייך יאירו את דרכינו לעד", והוסיפו פסוקים היוצרים בראשי התיבות את שמה (אקרוסטיכון): "לישועתך קיוויתי ה'" (בראשית מ"ט, י"ח); "יחיד גאה לעמך פנה זוכרי קדושתך" (תפילת "אנא בכוח"); "מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך" (תהילים צ"א, י"א); "ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא השם יתברך" (ליקוטי מוהר"ן "ואפילו בהסתרה"); "רפאני ה' וארפא. הושיע נא ואיושעה כי תהילתי אתה" (ירמיהו י"ז, י"ד).

כתבה חברתה לימור: "יצאת לרקוד כמו שאת אוהבת ופשוט לא חזרת ... אני מבינה הרבה דברים ואת התמונה הגדולה, אבל העצב כבד, כבד על הלב... תודה על כל הרגעים של הנאה וכיף שחווינו יחד... שיחות הנפש ותהליכי העומק שחווינו יחד... את תמיד בליבי ואני בליבך. אוהבת אותך מאוד מאוד וכואבת את לכתך".

חברתה ליאת כתבה: "כולך לב גדול! מבטיחה לך שאמשיך לחיות לצד ילדיך, לשמור עליהם ולהיות שם בשבילם. מבטיחה להנציח אותך ולהזכיר אותך בכל דרך אפשרית. לעולם לא אשכח אותך".

משפחתה של לימור העלתה לאתר יוטיוב סרטון לזכרה.