אלכסנדר דנציג ז"ל

קורות חיים

אלכסנדר (אלכס), בנם של נינה ומרטין, נולד ביום י"ד בתמוז תש"ח (21.07.1948) בפולין להורים ניצולי שואה.

אלכס גדל בבירת פולין ורשה עד גיל תשע, ובשנת 1957 עלה ארצה עם משפחתו.

הוא נקלט היטב במדינה החדשה, החל ללמוד בבית ספר והצטרף לתנועת הנוער "השומר הצעיר". כבר אז התגלה כנער נבון, סקרן וחקרן שאוהב ללמוד ולדעת עוד.

אלכס סיים את לימודיו התיכוניים בהצלחה והתגייס לצבא. הוא שירת בחטיבת הנח"ל, הצטרף לגרעין של הקיבוץ הארצי (תנועת קיבוצי "השומר הצעיר"), שפעל בקיבוץ ניר עוז הסמוך לגבול רצועת עזה.

לאחר השירות הצבאי החליט להישאר בקיבוץ ניר עוז ושם החל לבנות את חייו. אלכס אהב את האדמה ועבד בחקלאות, ובמקביל למד לתואר ראשון בהיסטוריה.

לאחר מכן הכיר את רחל, הם היו לזוג וכעבור זמן קצר נישאו השניים והקימו את ביתם בקיבוץ.

במהלך השנים נולדו לאלכס ולרחל ארבעה ילדים: בן, מתי, יובל ולי. אלכס היה אבא חם ומסור ואיש משפחה למופת. "היה לי תמיד כיף לדבר איתו, הוא היה אדם מלא ידע ומעניין", סיפר בנו, מתי.

אלכס התעניין בשורשיו, בהיסטוריה ובמורשת היהודית מפולין והחל לקחת חלק פעיל בדיאלוג הפולני-יהודי. בשנת 1986 ביקר במחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ בפולין והחל לפעול בנושא תוכנית חינוכית ללימודי השואה והיחסים שבין פולין והיהודים.

בשנת 1990 החל לעבוד עם משרד החינוך ועם מוזיאון "יד ושם" בהכשרת מדריכי מסעות בני נוער לפולין. הוא הכשיר מאות מדריכים, ועסק בהסברה של החיים היהודיים שהתקיימו בפולין לפני השואה. בהסברה שערך הרחיב על תרבות פולין, כיבוש פולין בידי הגרמנים, ועל רצח העם שביצעו הנאצים בפולנים בזמן מלחמת העולם השנייה. עבודתו כללה גם הרצאות ומפגשים עם אנשי חינוך, כמרים וסטודנטים מפולין ומישראל.

אלכס עבד עשרים שנים כמדריך במוזיאון "יד ושם". במהלכן הוביל גם תוכנית שבמסגרתה תלמידים מ-120 בתי ספר ישראליים ופולניים נפגשו אלה עם אלה במהלך טיולי בתי ספר ישראליים לפולין. השפעתו ותרומתו בתחום המסעות לפולין הייתה גדולה מאוד והוא נחשב למומחה מוערך לתרבות פולין ולמערכת היחסים ההיסטורית של שני העמים. לימים קיבל הוקרה והערכה על פועלו בתחום החינוך וכן קיבל פרסים רבים.

אלכס היה איש אשכולות, שקרא ספרים רבים והיה לו ידע רב בכל תחומי החיים. בשנות ה-90 השתתף במספר תוכניות של שעשועון הטלוויזיה "מקבילית המוחות". שם הציג את עצמו בשתי מילים, "מורה וחקלאי", והפגין ידע מרשים בתשובותיו.

לאורך כל חייו המשיך לעבוד בחקלאות, כך כ-50 שנה, מהרגע שהגיע עם הגרעין לקיבוץ.

במרוצת השנים נישאו ילדיו, והוא הפך לסבא לנכדים. אלכס היה סבא מעורב שהתחבר לנכדים והיה אהוב ונערץ. נכדתו טליה סיפרה שתמיד הייתה גאה לראות בביתו את חולצות הטי-שירט שלבש למסעותיו בפולין.

בשבת, כ"ב בתשרי, במהלך חג שמחת תורה תשפ"ד (07.10.2023), בשעה שש וחצי בבוקר פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, בהם קיבוצים ומושבים, ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות. המחבלים תקפו בסיסי צה"ל, רצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, ובעת שבילו במסיבות, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש, חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים. למעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

לקיבוץ ניר עוז חדרו מאות מחבלים ובעקבותיהם אזרחים עזתיים, שעברו מבית לבית, טבחו בתושבים וגרמו להרס ולחורבן. מעל ל-40 חברי קיבוץ ופועלים זרים נרצחו באותו היום ויותר מ-70 נחטפו לעזה.

כשהחלו האזעקות אלכס היה בביתו, בתוך הממ"ד. חברי הקיבוץ החלו לקבל דיווחים שיש חדירת מחבלים. בשעה 8:30 שלח הודעה לבנו, יובל, ובה כתב לו מה מתרחש בקיבוץ. לאחר מכן חדרו מחבלים אל הבית ולקחו אותו בשבי לעזה. שאר בני המשפחה ששהו בקיבוץ ניצלו.

השבויים שהגיעו חזרה בעסקה הראשונה שנעשתה, בנובמבר 2023, תיארו איך אלכס העניק להם כוחות אדירים בשבי. במנהרות החשוכות הוא סיפר עוד ועוד סיפורים על ימים רחוקים שבהם שלט הרוע, שבהם נרדפו אנשים ישרי דרך ונרצחו, על הקהילות השוקקות שהיו בפולין ונחרבו, אך לימד גם על תקומה, שיקום ובנייה והאמין בכך בכל ליבו.

אלכסנדר (אלכס) דנציג נחטף מביתו שבקיבוץ ניר עוז בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). הוא שרד בשבי החמאס כחמישה חודשים. בכ"א באדר א' תשפ"ד, 1.3.2024, במהלך פעילות צה"ל בשכונת ח'אן יונס בעזה, נרצח בשבי. ביולי 2024 נמסרה למשפחתו ההודעה הרשמית כי אינו בחיים ובאוגוסט 2024 הובאה גופתו ארצה עם גופותיהם של חמישה חטופים נוספים.

אלכס הובא למנוחות בבית העלמין שבקיבוץ ניר עוז. בן שבעים וחמש במותו. הותיר אחריו שלושה בנים ובת, ונכדים.

על מצבתו כתבו אוהביו: "היסטוריון, מחנך, איש ספר ואיש אדמה" והוסיפו: "כי תשוקתי חיים תובא עוד לרגלייך, כל נתיבה, כל זמר, מגיעים עד דום. אני אשוב שנית אלייך, רק אלייך, במו עיניי אותך לנצח לעצום." (מתוך השיר "שחרית", נתן אלתרמן).

בנו מתי התראיין לתקשורת ואמר: "קיוויתי שהוא יהיה בחיים... אנחנו יודעים שהוא היה בחיים במצב יחסית טוב. הוא היה עם קבוצה גדולה של חטופים מניר עוז... נעשה ערב פרידה לזכרו. חשוב לי שהמורשת שהוא ניסה להנחיל, בלימודי השואה וההדרכה במסעות לפולין- תישמר. אני יודע שהוא השפיע על המון אנשים, יש הרבה מדריכים שממשיכים את דרכו. חשוב שהקול הייחודי שלו ימשיך להדהד ולהישמע."

בנו יובל כתב: "לא כך זה היה צריך להסתיים. נחטפת חי ונושם ממיטתך באותו בוקר ארור, והיית צריך לחזור הביתה חי ושלם. סליחה שלא הצלחנו במשימה הזו... בחודשים האחרונים נחשפתי עוד ועוד לאנשים שבהם נגעת ולמורשת המדהימה שהשארת אחריך. מתחייב לשאת את המורשת הזו עימי לכל מקום ולספר על האיש שאתה."

עמיתיו מ"יד ושם" כתבו: "אנו כואבים היום את האובדן הכבד של עמיתנו היקר והמוערך אלכס דנציג, שחקן נשמה אמיתי... אלכס אחז ברוח ובחומר - בחרמש ובספר, וספרייתו העצומה בביתו בקיבוץ ניר עוז שיקפה את הקשר העמוק שלו לישראל ולארץ הולדתו, פולין. בהוראתו את נושא השואה הצליח לשלב את נקודות המבט השונות לאירועי מלחמת העולם השנייה בכלל ולשואה בפרט. הידיעה על מותו הטראגי מחזקת את מחויבותנו להבטיח שהמורשת של אלכס והסיפורים ששימר בלהט לא יישכחו לעולם."

נכדתו טליה סיפרה: "הסיפור של סבא שלי נגמר אבל המעגל לא נסגר... יש לי קבר לבכות עליו אבל אין לי חוץ מזה כלום. הקלטתי לו שיר ואף פעם לא אדע אם הוא שמע את השיר ואם זה נתן לו תקווה."

ביולי 2024 הקליטה הנכדה טליה שיר בתקווה שסבא ישוב בקרוב: "יש בי כוח עוד לשמוע שאתה חוזר והאור בתוכי שוב זוהר. יש בי כוח עוד לראות שכל זה עובר והטוב על פני הרע מתגבר". בינואר 2025 יצא אלבום הבכורה שלה, שמוקדש לזכרו.