יפתח בן-אשר ז"ל

קורות חיים

יפתח, בנם של חנה וחיים, נולד ביום כ"א בחשוון תרצ"ט (15.11.1938) בקיבוץ גבעת ברנר, מדרום לרחובות. אח לרחל, שמשון ויעל.

יפתח גדל והתחנך בגבעת ברנר, למד בבית הספר היסודי המקומי. כשהיה בן 13, עברו הוריו לקיבוץ נצר סרני, השוכן צפונית לרחובות, אך יפתח נשאר בגבעת ברנר עם אחיו שמשון. השניים גדלו בבית הילדים ויפתח המשיך את לימודיו בתיכון.

כנער, עבד בענפי החקלאות השונים בקיבוץ. בנוסף, היה שחיין מצטיין והשתתף בתחרויות שחייה.

עם סיום לימודיו בתיכון התגייס לצה"ל, שירת כלוחם בחיל הרגלים והשלים קורס קצינים.

אחרי השחרור, עבד כמדריך בבית ספר חקלאי בעפולה. בהמשך עבר לאילת, שם עבד כסבל בנמל. מטרתו הייתה לחסוך כסף, להשלים בגרויות ולהירשם ללימודים באוניברסיטה.

יפתח הגשים את חלומו והחל ללמוד בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים, פקולטה השוכנת בעיר רחובות. בכך, הפך לאחד מבני הקיבוץ הראשונים שרכשו השכלה גבוהה.

לאחר שסיים את לימודי התואר הראשון, המשיך לתואר שני ולדוקטורט, עם התמחות בהשקיה חקלאית ובהידרולוגיה. את לימודי הפוסט-דוקטורט שלו השלים בטוסון שבאריזונה, ארצות הברית.

במקביל ללימודים הקים משפחה, נישא לנעמי אהובתו, ויחד הביאו לעולם שלוש בנות – ענבל, נורית ודקלה.

עם השנים, הפך יפתח לאגרונום ולמדען בעל שם עולמי, שהקדיש את חייו למחקר בתחום ההשקיה, הזנת הצמח והחקלאות המדייקת. הוא היה מחלוצי תחום ההשקיה בטפטוף בארץ והעביר את הידע למדינות רבות בעולם.

רבים ממחקריו בוצעו במסגרת עבודתו כאיש סגל בתחום המחקר באוניברסיטת בן גוריון בנגב, הן במכונים ע״ש בלאושטיין במדרשת בן גוריון והן בקמפוסים בבאר שבע. הוא היה ממקימי המכונים, ליווה סטודנטים לתואר שני ושלישי והמשיך בעבודתו עד שפרש בדרגת פרופסור אמריטוס.

לצד עבודתו באוניברסיטה, עבד כמדען ראשי בחברת "אגרי אי.או.טי גרופ בע"מ", שם המציא טכנולוגיה חדשנית שתרמה רבות לחקלאות, ייעלה את הגידול ושיפרה את השמירה על איכות הסביבה.

בנוסף, הקים מכון לניסויים חקלאיים בחבל קטיף וקידם רבות את תחום החקלאות בחבל ארץ זה. התפיסה הרווחת באותה התקופה הייתה שלא ניתן לגדל בקרקע חולית, אך יפתח הוכיח כי הגידול החקלאי לא רק אפשרי, אלא בעל פוטנציאל רב להצלחה.

את הידע והניסיון בתחום זה הביא עמו גם לעבודה עם חקלאי הנגב המערבי ביישובים הסמוכים לגדר הגבול עם רצועת עזה, וגם שם נחל הצלחה רבה. בהמשך, החל לחקור תחום פורץ דרך נוסף – בקרה חקלאית באמצעות זיהוי מרחוק על ידי שימוש בתמונות לוויין.

יפתח היה אדם אופטימי מאוד שהאמין בכל ליבו בחלום הציוני ובהגשמתו הלכה למעשה. הוא היה איש אקדמיה מבריק, יצירתי ובעל חזון, מסור מאוד לעבודתו ולדרכו המקצועית ופתוח לקשרים עם כל התרבויות, הדתות וגווני האוכלוסייה בישראל.

קרוביו מתארים אותו כאדם יקר ומיוחד, בעל חדוות חיים, הומור, עיניים טובות ולב רחב. בזמנו הפנוי, אהב מאוד לטייל בעולם ולהכיר מקומות חדשים. הוא היה צעיר מאוד ברוחו, שמר על אורח חיים בריא ותמיד בדק את "הגיל הביולוגי שלו" (מדד למצבן התפקודי והבריאותי של מערכות הגוף, המשקף את קצב ההזדקנות האמיתי), בשאיפה להגיע לגיל 120 ויותר.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

עם פרוץ המתקפה, היה יפתח בביתו שבעומר, סמוך לבאר שבע. הוא היה קשור מאוד לאזור הנגב המערבי, שאת החקלאות בו חקר וקידם, ומחובר מאוד לתושביו. הדיווחים שהגיעו מהאזור הסעירו אותו והיו מבחינתו קשים יותר מכל אסון שחוותה המדינה.

בשלב מסוים באותו בוקר, התבשר יפתח כי חברים קרובים לו נרצחו בבתיהם ונהרגו בהגנה על היישובים סמוכי הגדר. בראשם, חברו הטוב אופיר ליבשטיין, ראש המועצה האזורית שער הנגב, שנהרג בהגנה על קיבוצו כפר עזה יחד עם בנו, ניצן.

האזעקות התכופות באותו יום, לצד הבשורות הקשות, פגעו ביפתח פגיעה אנושה. בשעה 12:00 בצהריים הוא איבד את הכרתו ונפטר כתוצאה מהתקף לב.

יפתח בן-אשר נפטר בביתו שביישוב עומר ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בן 84 היה במותו. הובא למנוחות בבית העלמין בגבעת ברנר. הותיר אחריו אישה, שלוש בנות, שלושה חתנים ותשעה נכדים, שתי אחיות ואח.

על מצבתו חקקו אוהביו משפט שאפיין את דמותו פורצת הדרך ואת תשוקתו להפריח את המדבר במסגרת הגשמת החלום הציוני: "הלך בדרכי מדבר בארץ לא זרועה" (מתוך השיר "אל בורות המים", מילים: נעמי שמר).

עמיתו, ד"ר מרדכי שומרון, כתב: "יפתח היה איש צנוע ועניו, בעל מידות אישיות נדירות. למרות שהיה פרופסור בעל שם עולמי ומוכר באוניברסיטאות רבות בעולם, אף פעם לא התבלט ולא חיפש כבוד או תהילה, אך ידע לעמוד על דעתו בכל התחומים הרבים בהם עסק.

"הוא היה אדם נוח לבריות ומצא תמיד שפה משותפת עם כל הסובבים אותו, גם כאשר היו ביניהם מחלוקות... יפתח העמיד תלמידים רבים לתואר השני והשלישי והיה גאה בתלמידיו הרבים. בחדרו במכון למחקר היה ארון ובו עמדו עבודות הדוקטורט של תלמידיו...

"זכיתי לעבוד במחיצתו יותר מארבעה עשורים ומעולם לא שמעתי מפיו טרוניה או ביקורת אישית. תמיד הקפיד להיות ענייני וישיר... יפתח יקירנו, הלכת מעמנו בטרם עת. נכונו לך אתגרים ומשימות רבות, אך ליבך הגדול, שהיה מלא באהבת המשפחה הענפה שכה אהבת, ובאהבת הארץ שזרמה בעורקיך – נדם. נזכור אותך לעד".

יפתח מונצח באתר ההנצחה של אוניברסיטת בן גוריון בנגב בבאר שבע.