קורות חיים
בן גלית ועודד דוד. נולד ביום ט"ו בתמוז תשס"ג (15.7.2003) ביישוב הקהילתי שני-לִבנָה שבדרום הר חברון. אחיהם הצעיר של אביב ואור; אח בוגר לשלי.
איתי הגיח לעולם במשקל מרשים של כמעט ארבעה קילוגרמים, אך את ימיו הראשונים נאלץ לעשות באינקובטור, בגלל סיבוך. "כמה חיכיתי לך וכמה התרגשנו שהצטרפת לחיק המשפחה," כתבה אימו, "הבטחתי לך אז שיהיה בסדר, שתתגבר ותהיה חזק. ואכן, התגברת על הכול ואחרי שבוע חזרנו ביחד הביתה. היית תינוק מתוק, סקרן וכל כך מתחשב, למדת לזחול מהר וניהלת מרדפים אחרי הכלבים וליפטוס החתולה. כשהיה רגע שקט, ידעתי כי אתה 'מפנה' את ארונות המטבח או בודק את 'מצב רטיבות האוכל' של הכלבים."
שנותיו הראשונות של איתי עברו עליו בחבל יתיר, שם נשם את האדמה והתחבר לטבע, נהנה מהטיולים בשקט הפסטורלי של יער יתיר ובחן בסקרנות את בעלי החיים שבסביבה. כשעברה המשפחה לעומר, שליד באר שבע, ביקר בגן הילדים יחד עם עדי בת דודתו. המטפלות סיפרו שבכל יום לפני שנת הצהריים נהגו השניים לדבר, לקשקש ולרכל על כל המשפחה.
בהיותו בן חמש וחצי עברו להתגורר בקיבוץ רעים שבמועצה האזורית אשכול. היה זה בעיצומו של חג החנוכה תשס"ט (דצמבר 2008), וקבלת הפנים החמה שזכו לה התחלפה עד מהרה באזעקות "צבע אדום" ובלימוד השתטחות מהירה על רצפת המסדרון, על רקע מבצע "עופרת יצוקה" שצה"ל פתח בו בעקבות התגברות הירי הרקטי מרצועת עזה. על אף ההתחלה הזו, איתי נקשר בכל מאודו לאזור ואהב גם את יישובי המועצה שעברו אליהם בהמשך – תלמי אליהו וישע – שבהם גדל והתבגר.
בבית הספר היסודי "ניצני אשכול" שבקיבוץ מגן בלט איתי בחוכמתו ותואר כילד שקט – אולי אפילו ביישן, ועם זאת מוקף תמיד חברים רבים. את לימודיו בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה עשה בבית החינוך "נופי הבשור", ובתיכון בחר במגמה המדעית. תלמיד מצטיין ומבריק שלמד באופן מוגבר פיזיקה, כימיה, מתמטיקה ואנגלית והעדיף ללמוד לבגרויות לבד בבית; ספורטאי בכל רמ"ח איבריו שהתמחה בהיאבקות ופיתח גוף שרירי וחזק; אשף טכנולוגיה וגיימר מיומן שהקדיש שעות רבות למחשב ושיחק מול גולשים ממחוזות רחוקים תוך השבחת האנגלית שבפיו; בן למופת שידע להושיט יד ולעזור גם מבלי שהתבקש.
איתי נמנה עם חבורה של שנים-עשר חברים טובים מבית הספר – "חבורת הבריכה" – שכרתו ברית אחים לנצח וענדו על ידם צמיד זהה. יחד צלחו את אתגרי ההתבגרות ואת מגפת וירוס הקורונה, הרבו לבלות ולטייל, וחגגו את החיים. בהיותו הרציני שבחבורה, שימש "המבוגר האחראי" – זה שארגן את כולם וניצח על פרויקטים מורכבים כמו נסיעה משותפת לחו"ל, דאג לכל הפרטים וסגר את הפינות עד רמת סוג המזוודה שמותר להעלות למטוס, הביטוח הרפואי ושעת ההתייצבות לצ'ק אין – וגם מי שהציב את הגבולות בבילויים עצמם.
כאוטודידקט וכבעל מחשבה עצמאית שהתעקש לעשות את הדברים בדרך שלו ואף פעם לא נתן למוסכמות חברתיות לנהל אותו, איתי היה אדם של מעשים ופחות של דיבורים. את הנושאים שעניינו אותו חקר ולמד בשקדנות רבה עד שהבין אותם לעומק ושלט בהם שליטה מוחלטת. "תמיד היית מיוחד ולא זרמת עם העדר," כתב אחיו הבכור, "הייתה לך דרך שרק אתה הבנת, אבל תמיד ידענו שתגיע לגדולות, ואתה, למרות כל ההישגים, שמרת על צניעות מוחלטת."
את חיידק הספורט המוטורי, שהפך למרכז חייו, קיבל בירושה מאביו. כמו אֶחיו לפניו, בילה בילדותו שעות ארוכות במוסך לרכבי שטח של אבא ולמד לפרק, להרכיב, לבנות ולתקן כל כלי שאפשר לרכוב עליו. בגיל שבו ילדים רק מתחילים לרכוב על אופניים ללא השגחת מבוגרים, איתי כבר למד לרכוב על טוסטוס. "כולנו גדלנו בבית שרוכבים בו על אופנועים וטרקטורונים," סיפרו אביב ואור, "אבל איתי לקח את זה לקצה כי הוא אהב לא רק לרכוב אלא גם לתקן. היה לו חוש טכני מדהים, ובגיל עשר כבר צבר ידע ורמה מקצועית שהשאירו את כולנו הרחק מאחור. מאז, ולאורך השנים, בכל פעם שהיו בעיות עם האופנועים ואבא לא היה בסביבה, הוא היה הכתובת ותמיד עמד לצידנו."
גם בתוך הבית קיבל סטטוס של טכנאי-על – שלא לומר מהנדס – שידע לתקן כל מכשיר ולפתור כל בעיה. "הייתה בו סקרנות להבין איך דברים חדשים עובדים ופועלים ואיך אפשר לשפר אותם," סיפרו ההורים, "והוא נהג לומר, 'למה לקנות אם אפשר להמציא?'" ואכן, איתי אהב להמציא. בידי הזהב שלו תכנן ובנה פריטים מורכבים כמו מנגל חשמלי, כיסא לנהיגה מוטורית וסימולטור, ובמוחו הקודח כבר נבטו אין-סוף רעיונות נוספים.
משעה שקיבל את רישיון הנהיגה, תחילה על אופנוע ובהמשך על רכב, החל להתמקד בספורט מוטורי וברכבי שטח. "הוא לא ידע מה זה פחד," אמרה גלית, "וביקש לאתגר את עצמו ואת הכלי שרכב עליו עוד ועוד – עד קצה גבול היכולת." אהב לצאת לרכיבות ברחבי המועצה שהכיר בה כל שביל ודרך, ובזמנים שבהם נחה עליו הרוח, גם לקח איתו את שלי, אחותו הצעירה, והמחיש לה את גודל החוויה.
תחביב נוסף שירש מאביו, שהביא בו לידי ביטוי את שפע הכישרון והיצירתיות, את הטאץ' הייחודי ואת יכולת הלמידה העצמאית, היה בישול. איתי לא נזקק לספרים או להוראות, ומהר מאוד הפסיק לחקות את אבא והחל להמציא בעצמו מאכלים ותערובות בטעמים שונים ומשונים שהפתיעו את כולם בכל פעם מחדש. על הדרך, זכה למחילה גורפת על הכלים והבלגן שהשאיר מאחור.
לקראת גיוסו לצה"ל נכנס למשטר אימונים וחיזוק הגוף והכושר והתאמן באינטנסיביות לקראת הגיבושים וימי הסיירות. עבר בהצלחה את הגיבוש לקורס טיס היוקרתי, אך החליט לחתום ויתור – "הוא טען שזה לא מספיק מאתגר אותו" –והתגייס מוכוון מטרה לשרת כלוחם ביחידה קרבית מובחרת.
עם גיוסו לצה"ל, ב-9 בדצמבר 2021, הוצב בחיל הרגלים. זמן קצר לאחר תחילת הטירונות אותר ליחידה החדשה – "הרב-ממדית" (יחידה 888) – יחידת קומנדו הפועלת תחת זרוע היבשה ומערך התמרון המשלבת יכולות מגוונות ומתקדמות של חילות שונים. עבר את הגיבוש בהצלחה והחל את הכשרת הלוחם הייחודית במסלול מפרך ומאתגר שנמשך שנה שלמה. את הקשיים קיבל באהבה, אף פעם לא התלונן – וממילא גם לא הרבה לשתף. "כילד, אם קיבל מכה מייד היה קם וממשיך הלאה," סיפרו ההורים, "וגם כשהתבגר לא החצין את רגשותיו ואת הרוב שמר בבטן. מאחר שרוב הפעילות ביחידה הייתה סודית, זה הסתדר מצוין עם האופי המופנם שלו."
ביחידה הכיר חברים חדשים מכל רחבי הארץ שהפכו לצוות מובחר ומגובש ולמשפחתו השנייה.
בספטמבר 2023 זכה לפסק זמן של עשרה ימים מהשירות האינטנסיבי כשנסע עם משפחתו לקוריאה הדרומית לחתונת אביב, אחיו הבכור, עם בחירת ליבו בומי, ונהנה מטיולים רגליים בנופים בלתי שגרתיים ומזמן איכות נדיר עם הוריו. הבנות הקוריאניות, חברותיה של גיסתו החדשה, נשבו בקסמו ודרשו שוב ושוב להצטלם איתו. בסיום החופשה חזר לארץ וליחידה.
ביום חמישי, 5 באוקטובר 2023, בסופו של חג הסוכות תשפ"ד, הגיע הביתה ל"חמשוש". למחרת שמחת תורה היה אמור לצאת לקורס בבסיס במרכז הארץ שקיבל כצ'ופר, אך לא זכה להגיע אליו.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
כשהחלה המתקפה, נקראה כיתת הכוננות של מושב ישע לצאת ולהגן על היישוב. משהגיעו הידיעות על חדירת מחבלים ליישובי האזור וחברי כיתת הכוננות ביקשו עזרה, איתי לא חשב פעמיים. מייד עלה על מדים, לקח את הנשק והציוד וחבר אל כיתת הכוננות. במשך שעות לחם בגבורה במחבלי החמאס שחדרו למושב הסמוך מבטחים וביקשו לטבוח במתפללי בית הכנסת. בקרב זה נפל. עימו נפלו כמה מחברי כיתות הכוננות של ישע ומבטחים. בגבורתם, הצליחו לסכל את המזימה ולהציל את המתפללים ושאר התושבים.
סמל איתי נחמיאס נפל בקרב במבטחים ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין שבצוחר. הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון.
במלאות שלושה חודשים לנפילתו, כתב אביב, אחיו הבכור: "איתי אחי, הרבה משפטים שפעם הגדרתי אותם כקלישאתיים פתאום הפכו לאמיתיים, בין אם זה כמה קשה לדבר עליך בלשון עבר, או שהזמן לא מרפא את הכאב. רוב האנשים בעולם מבטאים את עצמם במילים, אתה לעומת זאת בין יחידי הסגולה שביטאו את עצמם במעשים, אז החלטתי לעשות מעשה קטן, לקחתי את התמונה האחרונה שלנו ושמתי אותה כזיכרון חקוק לכל החיים. התמונה הזו היא רגע של שמחת חיים ובשבילי מסמלת את המשמעות והמשמעת להמשך החיים: אני אכוון למטרה ואתה תסחוב על הגב ותהיה הכוח, עד שנשיג אותה. אוהב אותך."
דודו צחי כתב לזכרו: "קולם של הילדים השקטים / בשקט ובנועם הם גדלים / לעיתים נחבאים אל הכלים / בדממה נוגה הם מתייצבים / רצים, צוחקים, סופגים וממשיכים / נחושים וקשוחים בעיניים טובות / מישירים מבט וממשיכים בקרבות / בעוז וגבורה נלחמים עד הסוף / ואת רוח הכפר נושאים אל הנוף // ופתאום כשנעלמו עננה כבדה שורה / והשקט המבויש זועק בחסרונם / משפילים מבט ונזכרים / בקולם של הילדים השקטים."
לזכרו התקיימו אירועי ספורט מוטורי: ב-29 בדצמבר 2023 התקיים מרוץ מכוניות בערד, בחסות ההתאחדות לנהיגה ספורטיבית, מכוניות וקארטינג בישראל וליגת ספארקו; ב-1 במארס 2024 קיימה התאחדות הספורט המוטורי בישראל מרוץ אופנועים לזכרו ביער חצרים, במסגרת אליפות ישראל באנדורו.
שלומית גורפינקל, מדריכת טיולים וחברת המשפחה, יזמה את הפרויקט "איתי בשביל" – טיולים לזכרו ברחבי העולם שמשתתפיהם חובשים כובע עם דיוקנו.
אימו, מיילדת במקצועה, פיתחה לזכרו את מיזם "ללדת איתי" – קורס דיגיטלי וליווי בתקופת ההיריון והלידה על כל היבטיהם. כן הקליטה בקולה את השיר "תשמור על העולם ילד" של דוד ד'אור, והוסיפה את המילים: "ניסית לשמור על העולם, ילד, / אבל כדורים פילחו את גופך / ואל עולם אחר עברת, / הדלת שלך נסגרה. / אבל האהבה והגעגוע אליך / לא ייגמרו לעולם."
אביו של איתי הקים גַלעד לזכרו מעל מאגר מים "הלל" שבמועצה אזורית אשכול. הגלעד נמצא בנקודה שבה איתי אהב לעצור ברכיבות שלו, היא משקיפה על מאגר מים עצום, מדבר מהצד השני ומצד מערב - רפיח.
לזכרו של איתי הוקם אתר אינטרנט ובו אלבום תמונות מתחנות חייו. תמונות ודברים לזכרו מופיעים גם בפלטפורמת "memoriz+".
איתי מונצח במושב ישע באנדרטה לחללים בני היישוב, ובפינת הזיכרון ביחידה 888 – היחידה הרב-ממדית ששירת בה.